מי מאיתנו לא חווה תקופה קשה או משבר? מי מאיתנו לא עובר קשיים כאלו ואחרים כמו פרידה מחבר, גירושין, מריבות, בעיות בעבודה, חוסר סיפוק כללי וכו'. התקופות הללו מכניסות אותנו למצב של עייפות, חוסר חשק לעשות דברים, לצאת, לבלות...ומפחיתות את החשק לאינטראקציה חברתית כאשר לעיתים מקצינים עד כדי דיכאון קל או מג'ורי. (תלוי בהימשכות התקופה) רק אדם שחווה תקופה קשה או סיזיפית בחייו יכול להבין את הנאמר כי לרוב סביבתו של האדם בכלל לא מבינים מדוע הוא במצב חסר או עצוב? הסביבה רואה אדם כתמול שלשום עם ידיים רגליים וכו' ולא באמת מבינה שלהבדיל מאדם שהתרסק בתאונת דרכים שכל איבריו מכוסים בגבס באדם עם התרסקות נפשית השבר הוא בראש ובלב. אנשים שאינם חוו מצב עצבות מתמשך יגידו לאדם העצוב משפטים כמו: "מה יש לך להיות בבעסה? יש לך בית? אישה ? ילדים? רכב? עבודה?" על מה יש לך להיות עצוב בכלל? יש אנשים שאין להם בית או מה לאכול תלמד להגיד תודה על מה שיש ולהסתכל על "חצי הכוס המלאה"... העניין הוא שאף אחד לא מבין מה עובר במוחו והרגשתו של אדם בהרגשת עצבות....הריקנות הנוראית...המחשבות על מהות העול
משפט, זוגיות, גירושין, גישור מזווית אחרת