הבלוג למתגרשים: גישור,טיפול, משפט, כלכלי.

  מבוא: בעולם האינסטנט שלנו והשיפוט המהיר של כל סיטואציה, אדם או מצב, חשיבה דיכוטומית הפכה להרגל נפשי נפוץ וידוע. לחשיבה דיכוטומית יש נטייה לראות במצבים, רעיונות או אנשים כשחורים או לבנים, נכונים או לא נכונים, ללא אמצע או גוונים של אפור. למרות שבמטרתה השורשית שהיא עשויה לספק תחושה של בהירות וודאות, חשיבה דיכוטומית עלולה להזיק לצמיחה האישית שלנו, למערכות היחסים ולחברה כולה בצורה קשה ביותר כפי שאפרט בהמשך. המלכודות של חשיבה דיכוטומית: חשיבה דיכוטומית מגבילה את נקודת המבט שלנו ואינה מצליחה להכיר במורכבות ובגיוון הקיימים בעולם. על ידי צמצום הדיון/הקונפליקט לשתי קצוות מנוגדים, אנו מפשטים יתר על המידה את המציאות ומתעלמים מהעושר של נקודות מבט, חוויות ואפשרויות שונות. לדוגמא: חבר אומר לחבר על משהו שאינם מסכימים: "או שאתה איתי או שאתה נגדי"...האם הוא שכח כבר 5 שנים הם חברים והוא היה איתו? האם מקרה יחיד הופך את הכל לנגדו? דוגמא נוספת מתרחשת במערכות יחסים זוגיות בהם האישה לדוגמא בטוחה שאם הגבר לא רוצה לצאת איתה למסעדה הערב אז הוא לא רוצה אותה בכלל…מוכר לכם? :) או ש או ש…נוקשות זו מעכבת

 גרוש/ה יקרה, אני רוצה שתדע/י שאת/ה לא לבד.  כמטפל ומגשר מוסמך, הלכתי לצד אנשים רבים בניווט במורכבות הגירושין.  אני מבין את הכאב, הבלבול וחוסר הוודאות שיכולים ללוות את המסע המאתגר הזה.  אבל אני גם רוצה להבטיח לכם שבתוך הכאוס, יש תקווה לריפוי וצמיחה. הלכתי בדרך הזו גם באופן אישי.  בראש ובראשונה, אני רוצה שתכיר בכוחך.  הכירו בכך שקבלת ההחלטה להיפרד הייתה ללא ספק החלטה קשה, ונדרש אומץ עצום כדי לצאת לדרך זו של גילוי עצמי והתחדשות.  עשית את הצעד הראשון לקראת החזרת האושר והרווחה שלך.(וגם אם זה לא היוזמה שלך הכל לטובה כי בטוח היה שם סבל והכל יתברר בהמשך)  לאורך תהליך הגירושין, ישנה חשיבות מכרעת למתן עדיפות לטיפול עצמי.  תנו לעצמכם את המרחב והזמן להתאבל על אובדן נישואיכם.  תחושות של עצב, כעס או בגידה הן טבעיות, וחיוני לעבד אותן בדרכים בריאות.  חפשו את תמיכתם של חברים, משפחה או מטפל שיכולים לספק לכם מרחב בטוח ולא שיפוטי להביע את רגשותיכם ולמצוא ריפוי. בסוף תמיד תגלו שהכל לטובה.  כמגשר, אני ממליץ לך לגשת להליך הגירושין בראש פתוח ובנכונות לדיאלוג בונה.  תקשורת היא המפתח בתקופה זו.  שאפו לתקשורת מ

🌟 אמץ גישור: דרך לשלום ופתרונות מתמשכים 🕊️  📣 קורא לכל מי שחוו את מחירי הסכסוך וההרס של מאבקים משפטיים!  היום, אני בא לפניך כמי שעבר מסע טרנספורמטיבי, כזה שהוביל אותי מלוחמה ומפרקטיקות משפטיות גרועות להבנה עמוקה: גישור הוא הדרך האמיתית לפתרון סכסוכים.  הרשו לי לשתף את הסיפור האישי שלי ואת השיעורים שלא יסולא בפז שלמדתי לאורך הדרך.  🌪️ מקונפליקט לבהירות: ההתעוררות האישית שלי 🌈  פעם עמדתי בחזית הקרבות השנויים במחלוקת, הן בחיי האישיים והן כאיש מקצוע משפטי.  התענגתי על הריגוש שבעימות, מחפש ניצחון בכל מחיר.  נלחמתי ביריביי בבתי המשפט ואימצתי את האופי ההרסני של המלחמה, מתוך אמונה שזו הדרך היחידה להשיג צדק.  אבל עם הזמן, ההשתקפות והסבל האישי הרב, התחלתי להטיל ספק בתקפות הגישה שלי.  הייתי עד לקורבנות הסכסוכים האלה, הצלקות הרגשיות, מערכות היחסים השבורות והמחיר הכלכלי והרגשי העצום של כל המעורבים.  התברר שהשיטות הקודמות שלי רק הנציחו מעגל של כאב, טינה וסבל ממושך.  🙏 השינוי העמוק: גילוי כוחו של הגישור 🌱  בעיצומו של חשבון הנפש שלי, נקלעתי לנתיב המאיר עיניים של הגישור – דרך ליישוב קונפליקטים ה

  1.       בתיק משפחה 15591-09-20 הגיש האב בקשה להרחבת הסדרי השהות וזאת לאחר שהיה נפגש עם הילד מס' שעות פעמיים בשבוע ללא לינה ושבת אחד לשבועיים וללא חגים ומועדים כלל. 2.       טענות האב היו כי הוא מרגיש שהילד מוסת או מפחד מהאם ולכן נמנע ממנו קשר מיטיבי ונורמאלי עם הילד שלו כמובן שעצם המצב הנוכחי שהילד לא ישן אצלו נבע מכך שכאשר התגרשו הילד היה קטן והאם התנגדה שישן אצלו והוא נטול כוחות חשב שבעתיד יהיה טוב יותר. 3.       כמו בכל תיק משפחה מיותר מינו מומחים ומכונים בעשרות אלפי ₪ על מנת להבין את הקשר עם כל אחד מההורים והאם הורה אחד מיטיב או לא עם הילד. 4.       אציין במאמר מוסגר כי תעשיית המכונים והמומחים מהווים נטל בלתי אפשרי כספי על מרבית המתדיינים וכי התועלת שלהם מיותרת עד מזערית במרבית המקרים הרגילים.       5.       במקרי קיצון כמו בעיות נפשיות, זנות, אלכוהול וכו' יש מקום לבדיקות מעמיקות ולחותם מקצועי אך כאמור במרבית המקרים הדבר מיותר לחלוטין. 6.       טענות האם שהתנגדה לבקשה היו כי האב הוזה וכי היא לא מסיתה את הילד ולהיפך היא אם מיטיבה ועובדה שהילד נפגש עם האב וכי אין

הילד איתן בירן נמצא על שולחן המנתחים המשפטי השבוע ומהווה עוד דוגמא טובה להנצחת ההתנפצות הנוספת של בית המשפט למשפחה. הסיפור המשפחתי בו שני צדדים מנסים לקרוע את הילד בין בני משפחתו מהווה תעודת עניות הן למשפחתו והן למערכת המשפט שלא משכילה לפרק את התיק באמצעות גישור. רקע: השבוע התקבל פסק דין שמורה על החזרתו של הילד איתן בירן לחיק דודתו באיטליה שם גדל מהיותו בן חודש עד גיל 6 כיום. לאלה הלא מעורים אספר כי משפחתו של איתן נספתה בטיול באיטליה שם שהו בשנים האחרונות עם ילד נוסף וכן עם סבו וסבתו ועוד כ-14 בני אדם בתאונת רכבל. בתחילה ניתנה משמורת זמנית לדודתו באיטליה ושם אמור להתנהל הליך לגבי המשמורת אך סבו לקח אותו והטיסו לישראל מבלי לומר דבר לדודתו אלא בדיעבד. בעיתונות הכללית צוין כי האפוטרופסות לדודה ניתנה על מיטת האם בהסכמה של הסב בעודה גססה ומתוך הבנה שההסכמה תהיה משהו זמני ופורמאלי שניתן לשינוי משותף ולא כמשהו קבוע. הדודה לא מוכנה לשום שיני ומעוניינת שהילד יישאר באיטליה אצלה ועל כך פתחה הדודה בהליך משפטי על פי אמנת האג לגבי חטיפה כביכול והחזרת הילד לאיטליה דרך בית המשפט. השבוע הת

  תסתכלו על התמונה ותחזרו לכאן.... זו תמצית התמונה מחדר הגישור בו שני אנשים מסוכסכים וצד אחד בטוח שהוא צודק...והוא צודק ...וגם הצד השני בטוח שהוא צודק....ובדרך כלל גם הוא צודק... בדרך כלל כל אחד מסתכל מהצד שלו, מהאינטרסים שלו, מהזווית האגואיסטית או האישית שלו...הכל לפי העניין וסוג הסיכסוך... בגישור במשפחה למשל כשדנים על המזונות צד אחד דורש מזונות כי לא יוכל להתקיים בלי סכום משמעותי והוא צודק...וגם הצד השני אם ישלם סכום גבוה לא יוכל להתקיים והוא צודק... בעסקים למשל...כששני שותפים מסוכסכים הרבה פעמים זה נשען על תחושה או הרגשה שהשותף לא עובד מספיק והכל נופל על הצד השני... בדרך כלל כשמפרקים את זה פסיכולוגית מבינים שהתחושה לא מתיישבת עם המציאות. כששני בני זוג מסוכסכים מגיעים אלי הם בדרך כלל מיואשים, חבולים, כועסים ומאוכזבים כך שהם לא באמת מקשיבים בנועם אחד לשניה ..לא מנסים להסתכל מהמשקפים של הצד השני....אלא כל מילה מקפיצה ומעלה טריגרים מהעבר שלהם או מהטראומות של כל אחד מהם. בדיוק בשביל זה אגב הלכתי גם ללמוד קורס "מטפלים בנפש במגוון שיטות" על מנת שאוכל לסייע גם בשינוי דפוסי חשיבה