המלכודת של חשיבה דיכוטומית וההקשר לפוליטיקה ולניכור ההורי

 מבוא:

בעולם האינסטנט שלנו והשיפוט המהיר של כל סיטואציה, אדם או מצב, חשיבה דיכוטומית הפכה להרגל נפשי נפוץ וידוע. לחשיבה דיכוטומית יש נטייה לראות במצבים, רעיונות או אנשים כשחורים או לבנים, נכונים או לא נכונים, ללא אמצע או גוונים של אפור. למרות שבמטרתה השורשית שהיא עשויה לספק תחושה של בהירות וודאות, חשיבה דיכוטומית עלולה להזיק לצמיחה האישית שלנו, למערכות היחסים ולחברה כולה בצורה קשה ביותר כפי שאפרט בהמשך.

המלכודות של חשיבה דיכוטומית:

חשיבה דיכוטומית מגבילה את נקודת המבט שלנו ואינה מצליחה להכיר במורכבות ובגיוון הקיימים בעולם. על ידי צמצום הדיון/הקונפליקט לשתי קצוות מנוגדים, אנו מפשטים יתר על המידה את המציאות ומתעלמים מהעושר של נקודות מבט, חוויות ואפשרויות שונות. לדוגמא: חבר אומר לחבר על משהו שאינם מסכימים: "או שאתה איתי או שאתה נגדי"...האם הוא שכח כבר 5 שנים הם חברים והוא היה איתו? האם מקרה יחיד הופך את הכל לנגדו? דוגמא נוספת מתרחשת במערכות יחסים זוגיות בהם האישה לדוגמא בטוחה שאם הגבר לא רוצה לצאת איתה למסעדה הערב אז הוא לא רוצה אותה בכלל…מוכר לכם? :) או ש או ש…נוקשות זו מעכבת את היכולת שלנו להשתתף בדיונים עם ראש פתוח, לשתף פעולה ולמצוא בסיס משותף חיובי ונכון.

דוגמא משוק ההון:

הבה נבחן דוגמה אישית. תאר לעצמך שאתה סוחר בשוק המניות, ואתה מחזיק באמונה דיכוטומית שמניות הן "טובות" או "רעות". חשיבה נוקשה זו עלולה להוביל אותך להתעלם מהיתרונות הפוטנציאליים של גיוון או מהעובדה שלמניות מסוימות יכולות להיות תכונות חיוביות ושליליות כאחד כמובן לפי המצב בשוק, האלטרנטיבה הקיימתהגיוון עם אחרות ועוד משתנים שפשוט משתנים.. על ידי אימוץ פרספקטיבה רחבה יותר, אתה יכול לקבל החלטות מושכלות המתחשבות בגורמים שונים ומפחיתות סיכונים.

דוגמא פוליטית:

המחשה רווחת של חשיבה דיכוטומית הנצפית בוויכוחים פוליטיים ובמרחבי הפייסבוק בצורה קשה היום היא כי כל צד נצמד לעתים קרובות לנציגו או "הצד שלו" ומכפיש בתוקף את המפלגה או המועמד היריב.אין בכלל שיח הדן בגופו של עניין אלא הכל זה או שמאל או ימין או ביבי או לא. אין מצב שתגיד למשל משהו נגד המשפט של ביבי מתוך ידע ושיח משפטי ולא ישר חדביקו לך שאתה בעדו למרות שז הזוי לחשוב כך. האם אדם לא יכול להביע דיעה משפטית נקייה ועדיין לאל היות בעד האיש עצמו? בוודאי שכן. גישה זו חונקת דיאלוג בונה, מטפחת קיטוב ומנציחה את הפילוג. על ידי עיסוק בחשיבה דיכוטומית, אנו מחמיצים את ההזדמנות לחקור בסיס משותף, להבין נקודות מבט שונות ולמצוא פתרונות משותפים.

דוגמא בגירושים ועוד יותר ב"ניכור הורי"

ניכור הוא מצב בו צד אחד מסית את הילד בצורה כל כך קשה שהילד לא רוצה לדבר עם ההורה השני ולעיתים אף מקלל אותו, חוסם אותו ואף מרביץ לו. למעשה יש לאט לאט ניתוק קשר תוך סלידה מההורות הטבעית שלך. הצד המנכר מכפיש בצורה קשה את הצד השני עד אשר אין לו למעשה אישיות, רגשות, צרכים או מאווים. למעשה ההורה השני או טוב או לא או משלם או לא או יושה מה שאני רוצה או לא…אין ראיה מערכתית ומגוונת על האישיות, הרגשות ושאר הדברים שיש לכל אדם באשר הוא אדם להציע. כמובן שילד ששומע זאת מהצד המנכר מצמצם את חשיבתו לשחור/לבן שגם כך מאופיינת יותר בילדות ואשר משתנה לאט לאט בהתבגרות(אמורה לפחות) ומתחיל לבחון כך את הסביבה, וגם את הצד עצמו שניכר ברבות השנים כי הי..הכל מצטמצם לנכו או לא נכון לדעתי ואם זו לא דעתי זה רע.

כמובן שגישה זו לא רק יוצרת נזק לצד המנוכר אלא פוגעת בילד עצמו ובכל קשריו הזוגיים והחברתיים בעתיד. ילד זה סביר להניח כי יחווה קשיים חברתיים, תסכולים רבים, נטיות להתמכרות, אלימות ועוד.

כוחו של הגישור:

גישור, לעומת זאת, מציע פתרון למחלוקות ולקונפליקטים הנובעים מחשיבה דיכוטומית. באמצעות גישור, אנשים מעודדים לעסוק בתקשורת פתוחה ומכבדת. המגשרים מסייעים לדיונים השונים נקודות מבט מגוונות, מעודדים אמפתיה ומחפשים תחומי עניין ואינטרסים משותפים. תהליך זה עוזר לשבור דיכוטומיות נוקשות, לקדם הבנה ולעודד החלטות משמעותיות.לא עוד השחרה של אדם בגלל אירוע נקודתי או מחשבה ספציפית אל הסתכלות רחבה על האדם, על מה שמגדיר אותו ועל מהלך חייו ופעולותיו. כמובן שמבחינתי הלימוד בקבלה בשנים האחרונות רק מחזק בשורש החיובי של כל אדם ונותן לי עוד כלים והסתכלות רוחנית והוליסטית על כלל האנושות. דוגמא: אין ספק שכולכם הייתם מעריכים אדם שמסייע לזקנים, תורם לנזקקים או תרם כליה…אבל אם פתאום אגיד לימני לאחר וויכוח פוליטי שהוא שמאלני , לשמאלני כי הוא חרדי, ולחילוני המתנגד ליהודה ושומורון כי הוא מתנחל? יעלה לו גועל, סלידה או בכל מקרה ההרגשה כלפיי אותו אדם תשתנה…תשתנה כמובן אם מראש יש לו חשיבה דיכוטומית.הבנתם כמה אנו לא מסתכלים נכון על אנשים?

סיכום:

חשיבה דיכוטומית עשויה לספק נוחות ופשטות זמנית,כמו שוקולד טעים עם סיפור תאווה מיידי ובעל יצירת נזק מתמשך אשר לא תמיד מבינים אותו בהתחלה עד שנהיה מאוחר מדיי… מחלות שלא מבינים כיצד הגיעו ואיך להתמודד עימן…בסופו של דבר היא מעכבת צמיחה אישית, מערכות יחסים והתקדמות חברתית. למעשה מה שקורה במדינה כיום הוא חורבן חברתי וזאת בגלל ניצול ציני של יועצים אסטרטגיים לצרכים פוליטיים המצמצמים מועמדים, פוליטיקאים ומגזרים שונים  ומצמצמים אותם לעולם צר כעולמה של נמלה.אין מגזר ואיןן אדם יש סימאות או אפילו דיעה או פעולה אך היא מצטמצמת לשחור לבן או נכון לא נכון ובכך קוברת את כלל אישיותו של האדם וכלל מעשיו. דבר זה הוא שימוש בזוי של מגבלה חשיבתית של האדם על מנת לקצור רווחים פוליטיים או חברתיים.

לעומת זאת אימוץ חשיבת מגוונת, הבנת נקודות מבט שונות, חיפוש נקודת האמת והבנה גם של האחר תוך הסתכלות על אדם קודם כאדם ורק אחר כך כקיטלוג של דיעה לצד עיסוק בגישור כדרך חיים יכולים להוביל לתקשורת בריאה ומכבדת יותר. על ידי קריאת תיגר על הנטיות הדיכוטומיות שלנו, נוכל לטפח חברה מכילה ושיתופית יותר שמעריכה גיוון ומחפשת פתרונות מקיפים לסוגיות מורכבות. הבה נשאף להשתחרר ממגבלות החשיבה הדיכוטומית ולאמץ את היופי של נקודות המבט מגוונות.

בברכת שחור לבן ;)

משה אייל

מגשר ומטפל מוסמך

עסקים.משפט.גירושין