טענת התיישנות בהליכי גישור

 לעיתים אנשים פונים אליי בגלל מחלוקת ואני מנסה ליישב אותה מחוץ לכתליי בית המשפט בצורה הגונה, אחראית וצודקת אשר חוסכת זמן שיפוטי יקר, הליכים מייגעים ויקרים ועוגמת נפש הנוצרת לכל הצדדים מההליך.

לאחרונה אני מנהל מגעים בשם עסק שקרס עקב מחדליהן של הרשות המקומית על גובה הפיצוי המגיע לו מהם.

המדובר בעסק מעסקי המזון אשר בין היתר הושכר לו המבנה שלא כדין כיוון שבחוזה החכירה מהמנהל אסור היה בכלל לעירייה להשכיר לו את הנכס ושהעירייה אף פינתה אותו בשל שימוש לא כדין בנכס ותבעה אותו בגין הישארותו בנכס שלא כדין. התבלבלתם? גם אני.

העניין הוא שבעל העסק גם הגיש תביעה כנגד העירייה אך קרס תוך כדי ההליך, פשט רגל, התגרש...עולמו קרס עליו, על אשתו ועל כל משפחתו....

לאחרונה כאמור פניתי לעירייה בהליך של יישוב סכסוך עצמאי וגישור אופציונאלי על מנת שהעירייה תיקח אחריות הברורה מאליה לפיצוי בעלי העסק כפי שכל בר דעת מבין.

תשובתו הראשונית והאינסטנקטיבית של היועץ המשפטי של העירייה היה ש "יש טענת התיישנות" כלומר הוא בעצם אומר שעברו 7 שנים שאתם יכולים בכלל לאיים עליי בתביעה חוזרת או נוספת ועל כן אני מרגיש חזק...לא מודאג..ואין לי כל עניין להסתדר ולפצות כי אני יכול לא להתייחס אליכם בגלל טענת ההתיישנות.

כיוון שכידוע לכם אני לוחם צדק ולא אוותר על העניין החלטתי לנתח ולסקור לכם את הטענה של אותו יועץ משפטי שדווקא בסוף השיחה גילה גמישות ומחשבה כן להיכנס למו"מ וגישור אך כאמור את הכסף "סופרים במדרגות" והתמלאתי רצון לסקור את העניין והטענה שלו בפניכם.

ראשית אקדים ואומר שיועץ משפטי של עירייה הוא בעצם שלוח ציבור האמור לשרת את הציבור ולהגן עליו...בכובעו כעורך דין הוא אמור להיות ידו הארוכה של החוק ובית המשפט ובעצם אמור להביא צדק לכל אדם תחת עקרונות שיוויון וצדק הרשומים בכל כללי מנהל תקין ואתיקה בכל מקום.

הבעיה היא שבמדינתנו מרבית עורכי הדין חשובים באופן אינסטנקטיבי לא על הצדק והיושר אלא על טובת הלקוח שלהם ולא משנה אם הוא נוכל, עבריין, רמאי או באמת פגע ואמור לשלם וכו...ואף מתהדרים ב"חובת החיסיון" כך (שמצריכה מאמר נפרד) או טובת הלקוח ואז יוצרים שמגינים על הפושעים במקום להביא צדק וריפוי שזו מטרת החוק מיסודה.

כלומר משתמשים בכלים משפטיים ו "טכנאות שיפוטית" כפי שאני קורא לה במקום להביא צדק...

אזכיר לכל הקוראים שמערכת המשפט הוקמה עם שלל חוקיה על מנת ליצור חברה שוויונית ,צודקת והוגנת לכלל אזרחיה תחת חוקים האמורים להיות מוסריים עם כללים ברורים לרווחת החברה.

עוד אוסיף שגם בכללי בית המשפט או האתיקה כתוב בבירור שעורך הדין אמור להיות שלוח של בית המשפט ולהביא כל ראיה או מידע לבית המשפט על מנת לפסוק דין צדק...

נחזור רגע לתפקיד היועץ המשפטי שמצד אחד כפוף ליועץ המשפטי/לפרקליטות ולגילדה הזו ומצד שני משרת את העירייה ואמור בעצם לשרת את התושבים ולהביא צדק...ולא לפגוע בתושבים.

אם אותו יועץ משפטי ימשיך לחשוב כמו עורך דין מהשוק הפרטי הוא ינסה בכל כוחו לחפש טקטיקות משפטיות כמו הטענה שהעלה כטענת "התיישנות" על מנת לא לשלם משהו שבוודאות בינו לבין עצמו יודע שמגיע להם פיצוי בגין מה שהעירייה גרמה ואם היה קורה הדבר להוריו או למישהו שהוא מכיר היה משלם להם מיד...אבל יש כאלה שצריכים תזכורת למה שברור מאליו.

ולמרות שהבנתם את הברור מאליו אני אסקור ברשותכם מדוע בכלל קמה לעולם טענת ההתיישנות ומדוע זה לא רלוונטי כאן

חוק ההתיישנות, מתחלק לשניים עיקריים: התיישנות דיונית אשר קובעת כי עילת התביעה היא תקפה ולכן בית המשפט לא יזדקק לתביעה מחמת חוק ההתיישנות, ואילו התיישנות מהותית אשר קובעת כי לא ניתן לתבוע אדם בעקבות הוראת דין מפורשת מתוקף החוק.

מדוע צריך את חוק ההתיישנות?

חוק ההתיישנות הוא חוק אשר נועד להבחין בין סוגי עברות שונות, כאשר ישנם מקרים בהם חוק ההתיישנות תקף ונועד להגן על הנתבע מפני תביעות ישנות, כך שהוא יוכל להתכונן כראוי להליך הפלילי ולאסוף ראיות אשר אבדו במהלך הזמן עד להגשת התביעה, כמו כן בכדי למנוע ביצוע הליכים פליליים ומנהלתיים כנגד נתבעים בעקבות חוסר עניין לציבור בעקבות חלוף הזמן או כאשר קיים קושי ראייתי בהגשת התביעה.

בעיקרון המערכת רוצה לייצר וודאות גם אצל נתבעים וחלק מהפרוטוקול בכנסת בנוגע להצעת החוק מדבר על סוג של "הזנחת תביעה" אם מישהו לא הגיש זאת שנים רבות...
כמובן שישנם מקרים כמו במקרה זה כי אדם לא הגיש תביעה מחמת דיכאון או מצב נפשי או חוסר כסף שאז יחליט בית המשפט כפי שימצא לנכון.

בנשימה זו אגב כדאי להוסיף את התיקון לחוק ההתיישנות בעבירות מין ל-10 שנים מהגיע הנפגע לגיל 28..... כלומר שינוי את הגיל מ-18 לגיל 28 כי הבינו שלעיתים נדרשות שנים רבות לנפגע העבירה להבין מה עבר..להתגבר על פחדיו...לאסוף ראיות וכו...

דעתי היא כי ריפוי ועשיית צדק אין לה לעולם תוקף וזמן והראייה היא שגם אם פגעת בחבר..במשפחה...או פגעו בך..אתה לעולם תרצה לקבל לכל הפחות בקשת סליחה ומחילה ויעידו על כך אנשים שעשרות שנים מתהלכים עם הרגשה של כעס או אכזבה מאדם שפגע בהם לצד אנשים שיודעים שנים רבות שפגעו במישהו אך יש להם חסימה או אגו לבוא להתנצל ולבקש סליחה ומחילה.

העירייה בשונה מאדם פרטי אמורה להיות ברמת אמון מוגברת כשלוחה של הציבור...אמורה להיות המגונן על האזרחים ושלוחה של החוק ולא להתחבא מאחורי טענות סרק וטקטיקות משפטיות על מנת לחפש למה לא לשלם אלא להיפך לשמוח שקמה לא הזכות לתקן את העוולה שיצרה לפני שנים רבות ושריסקה בעקבות כך משפחה בישראל.

אין ספק שכל הטענות הנזכרות לעיל לא רלוונטיים לרשות מקומית.

כמובן שכולנו כחברה צריכים ללמוד מכך שרק כשנעמוד באומץ מול מעשינו ונבקש סליחה ונפצה נוכל להשתחרר מהעול הנפשי המוצב עלינו ושיוכל להיות כחלק מהליך התשובה רק אם נעשה כן.

כולי תקווה כי המאמר הבא שלי יתנוסס בעיתונים הראשיים שאני כותב בהם מעל לעת ואוכל לפרגן לאותה עירייה וליועצים המשפטיים שלה כי הם חזרו למקור הברור מאליו לכל אדם וזה צדק בסיסי, משפט הגון , חמלה וריפוי.

בנוסף, כולי תקווה כי כולנו כחברה נבין שדרך המלך היא ביצוע האמת והצדק הברור מאליו ולא ניסיונות טקטיים וטכנאות שיפוטית המעוותת כל מימד של צדק היום במדינה.

 

משה אייל

מומחה למצבי משבר

כלכלי.משפטי.תקשורתי.גישור